<h1>כל בו סימן ד'</h1>
<h2>דף ד:</h2>
וכתב הרב בעל האשכול מה שאמרו ז"ל בסוף תהלה לדוד מוסיפין פסוק ואנחנו נברך יה כדי לשלשולי הללויה בתר הללויה וכ' הרב בשם מרן לוי ז"ל כי הטעם שנהגו להוסיף זה הפסוק לפי שאמרו ז"ל כל האומר בכל יום תהלה לדוד מובטח לו שהוא בן העולם הבא. לפיכך אחר שאמרנו תהלה לדוד אומרין ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם כלומר שנזכה לאמרו לעולם הבא. ואני הכותב מצאתי כי מה שנהגו לומר באשרי ואנחנו נברך יה דעושין כן כדי לסיים בשבח של הללויה לפי שאשרי הוא מזמור חביב ולכך מוסיפין אותו הפסוק, וטעות הוא בידם חדא שלא אמרו דוד ועוד שמצינו שאמרו חכמים כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פותח באשרי וחותם באשרי כגון אשרי האיש ולמה רגשו גוים אף כאן אנו יכולין לומר טעם זה שפתח בו בתהלה וסיים בתהלה פתח בתהלה תהלה לדוד סיים בתהלה תהלת יי' ואין ראוי להוסיף יותר ועוד אין ראוי לסיים בהללויה לפי שחמשה מזמורים סמוכין אחריו שפותחין בהללויה וחותמין בהללוי' הם י' פעמים הללויה כנגד י' הלולים שאמר דוד בספר תלים נצוח וניגון ושיר וכו' ואם מסיימין תהלה לדוד בהללויה יהי' יותר, והדין טעמא דמסתבר שהרי כמה פעמים אנו אומרים תהלה לדוד בלא שאר המזמורים ואף על פי כן אנו מוסיפין אותו בכל פעם ופעם, וגו' עד סוף הספר כל הנשמה תהלל יה ויש שנהגו לכפול הפסוק והטעם מפני שהוא פסוק אחרון של הלל כדי להזכיר שאז נשלם והפסוקים שאומר אחרי כן אינו מן ההלל וכן בסוף שירת הים כופלין יי' ימלוך להזכיר שבו נשלמה השירה ואותן הפסוקים שאומרים אחריה אינן מן השירה ואני הכותב מצאתי בקונטריס אחד מלקוטות כי טעות הוא בידם כי הם כאומרי' שמע שמע שאמ' רז"ל משתקין אותו וכן נמי בפסוק יי' ימלוך כדי להשלים שם שמתחיל מן ויט הרי הם כאומרין שמע שמע ולפי זה מה שנהגו בכמה מקומות לכפול פסוק של שמע בימי העשור קשה אלא שיש לומר כיון שמנהג אבותם הוא מכמה דורות מוכחא מילתא שלא לכונת שתי רשויות הוא ואין חוששין לכך וכן מה שנוהגין לכפול יי' הוא האלהים מאחר שהוא כפול בפסוק אחד אין לחוש.
<h2>דף יג.</h2>
וכתב הריא"ף ז"ל דלא מבעי לי' לאיניש לאשתעויי מכי פתח ברוך שאמר עד סוף י"ח ברכות של תפלה והר"ם נ"ע כתב אסור לדבר מברוך שאמר עד סוף ישתבח אבל שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כמו בק"ש באמצע פרקים ובסוף מזמור שואל מפני הכבוד ומשיב לכל אדם ובפרקים שואל מפני היראה ומשיב שלום לכל אדם. אמנם הוא היה רגיל כשהוא צריך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח אומר אותן ג' פסוקים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם וברוך ה' לעולם ויברך דוד וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק אומר ג"כ אלו הפסוקים לפי שהם כמו ברכה ואין הפרש בין לדבר בלשון הקודש בין בשאר לשונות שכל שאסור לדבר בשאר לשונות אסור לדבר בלשון הקודש ובכל מקום שאסור לדבר בלשון הקודש אסור לדבר בשאר לשונות והרב בעל האשכול ז"ל כתב הטעם לפי שברוך שאמר נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל וכיון שכן הוא אינו דין לספר בין סדור השבח והתפלה. אמנם בעניני מצוה כגון לפסוק צדקה לעניים או לדבר מצוה אחרת מותר לספר אחר ברכה שלאחריו שהוא ישתבח.
<h2>דף לב.</h2>
נהגו לפתוח אחר מדרש ר' ישמעאל הודו ליי' קראו בשמו וכן כתב הרב בעל האשכול ז"ל כי הטעם לפי שכל השנים שהי' הארון ביריעה תקן דוד שהי' אומרי' לפניו זה המזמור כמו שמצינו בספר יוחסין ומפורש בסדר עולם כי בתמיד של שחר היו אומרים מהודו ליי' עד ובנביאי אל תרעו ובתמיד של בין הערבים היו אומרים משירו ליי' כל הארץ עד והלל לה' ולפי שהזכרנו סדר הקרבנות אנו אומרים ג"כ המזמור ומוסיפין אחר והלל ליי' רוממו יי' אלהינו וכולי ושאר פסוקי דרחמי כגון יי' צבאות עמנו כדאמרינן בירושלמי לעולם אל יהא פסוק זה זז מפיך יי' צבאות עמנו וחברו ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, ובשבתות וימים טובים מוסיפין ה' מלך ה' מלך ומזמורים אחרים וכולי ואין אומרים מזמור לתודה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבין בהן קרבן תודה ובמזמו' לתודה מצוה למשוך בנגינה ולנגן משום דאמרינן במדרש כל השירו' עתידו' לבטל חוץ ממזמור לתודה ולכך נהגו למשוך בטוב להודות לה' בשבת וסמך לדבר שאמר דוד ענו ליי' בתודה כמו וענו הלוים, ויש במזמור זה הודו לה' קראו בשמו עשר לשונו' של הודאה כנגד עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים זכרו נפלאותיו אשר עשה פי' עשר מכו' שהביא הקב"ה למצרים על הים ועשרה נסים שנעשו לאבותינו על הים ואלו הם נבקע להם הים ונבקע כמין כיפה ונתחלק לשנים שנ' ובקעהו ונעשה יבשה ונעשה כמין טיט ונעשו המים פרורי' ונעשו סלעי' סלעי' שנ' שברת ראשי תנינים על המים ונעשו שנים עשר גזרים ונעשו ערימות ונצבו כמו נד ויצאו להם מים מתוקים מתוך מי הים המלוחים וקפאו המים ונעשו כמין זכוכית שהיו רואין זה את זה, ישראל עבדו פי' ולא כל זרע רק ב"י בחיריו, ואחר הודו לה' פותח בברו' שאמר שהוא ברכת ההלל לפי שהם פסוקים דזמרה מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה הללויה זהו שאמר ר' יוסי יהי חלקי עם גומרי ההלל בכל יום ותקנו חכמים ברכה לפניו ולאחריו כמו בהלל לפניו ברוך שאמר ולאחריו ישתבח ובברוך שאמר יש בו עשרה פעמים ברוך כנגד עשרה מאמרות שבו נברא העולם ואחר ברוך שאמר קודם שיתחיל תהלה לדוד נהגו לומר יהי כבוד יי' ופסוקים אחרים ויש בהם כ"א הזכרות כנגד כ"א פסוקים שבתהלה לדוד.
ומצאתי שמסיימין פסוקי דזמרה בשירת הים לפי שיש בה ע"ב אותיות של קדושה י"ח פעמים שם בן ארבע אותיות שהם עולים ע"ב אותיו' כנגד ע"ב שמות אך לא תמצא אותן י"ח שמות בגוף השירה אבל בכלל הפסוקים של מעלה מן ויהי באשמור' הבקר ולפי שאין אנו חוששין להתחלה רק מן התשועה נהגו לכפול בסוף יי' ימלוך ואומר אחר כן כי ליי' המלוכה ופסוקים אחרים להשלים אותן השמות החסרים מן השירה ואחר כך אומר והיה יי' למלך ר"ל כי לעתיד יבאו כל נשמות הקדושים לאחד ויהיה יי' אחד ושמו אחד כך מצאתי. וכשיקרא השירה יקרא מי כמוך נאדר בקודש דגושה הכף שאם לא כן נמצא כי הוא מחרף ומגדף שנראה כאומר מי כמוכה ומיכה הוא האיש שגנב השם בים ועשה העגל שנ' ועבר בים צרה. אבל כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך רפה שאין שבח זה נאמר על הים ואין חוששין להזכיר עליו מיכה וכן ידמו כאבן הכף דגושה שלא יהי' נראה כאומר ידמוך אבן וכן עם זו גאלת דגושה הגימל שאם תהיה רפה נראית כאומר לשון מגואל ונמצא מגדף.
